קרקע חקלאית היא אמצעי ייצור בסיסי למזון ומשאב טבע חיוני לקיום האנושות. בשיטות העיבוד המקובלות הקרקע הפורייה מתדלדלת ואובדת בקצב מהיר מאד בהשוואה להתחדשותה הטבעית ויש להתייחס אליה כאל משאב סופי ומתכלה. מיפוי השטחים החקלאיים בארץ המצויים בסכנת סחיפה מראה שלמרבית שטחי הגד"ש פוטנציאל סחיפה משמעותי. ברחבי העולם חדרו בשנים האחרונות גישות חדשות לעיבוד קרקע ולתרבות חקלאית הנשענות על עיבודים משמרי קרקע ומשאבי טבע אחרים כמו מי גשם ואנרגיה, וכן לשימור איכות הסביבה של כלל השטחים הפתוחים. לגישות חדשות אלו חשיבות מיוחדת בשל שטחי הקרקע המצומצמים והערך הגבוה שניתן לביסוס מרחב כפרי בר קיימא. יישום נרחב של חקלאות משמרת מחייב פעילות מערכתית מקיפה הכוללת התארגנות חקלאים באגני הניקוז השונים, המבוססת על תמיכה ציבורית מקצועית ארגונית וכלכלית. לשם כך נדרשת אמנה ארוכת טווח בין החקלאים לגורמים הציבוריים: משרד החקלאות וזרועות הממשלה אחרות בפרט ממ"י, מועצות אזוריות, רשויות שימור קרקע , רשויות ניקוז , קק"ל ועוד. הידע האגרוטכני הבסיסי מצוי באגף לשימור קרקע וניקוז וכיום יש נכונות רבה יותר מאשר בעבר של קבוצות חקלאים באזורי הארץ השונים להירתם לשמירה על משאבי הקרקע והמים. פריסה נרחבת של חקלאות משמרת קרקע מחייבת תמריצים ממשלתיים מצד אחד ומחקר והדרכה מצד שני. מוצגים בזאת ע'קרונות תוכנית ארצית רב שנתית לפיתוח חקלאות משמרת משאבי קרקע וסביבה חקלאית. פעילות ענפה בתאי שטח בהם בעיות סחיפת קרקע קשות כבר הביאה להתארגנויות של חקלאים המוכנים להיכנס למשטר עיבודים משמרי קרקע. ההצלחה הצפויה תאפשר את הרחבת גרעיני החלוץ לשטחים שילכו ויתרחבו מדי שנה. בשלב ראשון מתמקדת התכנית בהטמעת חקלאות משמרת בשטח של מליון דונם קרקעות מעובדות בתוך עשר שנים. התקציב הנדרש: כ- 3 מליון ש"ח לשנה הראשונה ועד לכ- 25 מליון ש"ח בשנה העשירית. התועלת הציבורית השנתית הישירה (הקטנת הוצאות) כ- 45 מליון ש"ח. התועלות השנתיות העקיפות גבוהות בהרבה.