סחיפת קרקע מפרדסים נפוצה באזורים רבים בארץ, ואף חמורה יותר בפרדסים צעירים ונובעת משילוב של תנאי שטח מעודדי סחיפה וממשק עיבוד של חלקות נקיות מעשבים. כתוצאה מממשק זה, פרדסים רבים מאבדים את קרקע העידית, סובלים מהתחתרות של ערוצים הפוגעים בדרכים, יוצרים קשיים בעיבוד ובקטיף וגורמים לתמותת עצים. בנוסף לפגיעה ישירה בפרדס, סחף הקרקע גורם נזקים חמורים ומצטברים לסביבה: סתימת מעברי מים, הצפות, וזיהום נחלים בדשנים ובקוטלי עשביה. הניסיון בעולם הוכיח כי אימוץ ממשק עיבוד המשלב גידולי כיסוי בפרדסים, מטעים וכרמים הפחית את סחף הקרקע והנזקים הנלווים, ולא פגע בהכנסות החקלאי. מחקרים רבים מראים כי לצמחי כיסוי יכולת ממשית לשפר את מבנה הקרקע (יציבות תלכידים), לשפר את חדירות המים לקרקע, להקטין את הנגר העילי, להפחית סחף קרקע, להעלות את פוריות הקרקע ואיכות הגידול החקלאי, ואף להוות כר גידול פורה לאויבים טבעיים למזיקים. למרות היתרונות הברורים לשימוש בכיסוי צמחי, פרדסנים בארץ חוששים כי הכנסת חיפוי צמחי תעלה את רגישות הפרדס לפגיעה מקרה, צמח החיפוי יתחרה עם עצי ההדר על המים, וחומרי ההזנה והחומר הצמחי היבש יעלה את הסכנה מפני שרפות ויהווה כר פורה לנברנים. עם זאת, בארץ קיימת מגמה של אימוץ שימוש בכיסוי צמחי בין השורות בשנים האחרונות, בעיקר במטעים צעירים (נשירים סובטרופים ומעט בפרדסים). כיום קיימים שני ממשקים עיקריים של שימוש בחיפוי צמחי: האחד הוא זריעה של צמח תרבות בין השורות (בעיקר, שיבולת שועל) והשני תחזוקה בכיסוח של צמחייה/ עשביה הטבעית בין השורות כחיפוי צמחי. התצפיות אכן מראות שכיסוי צמחי בין השורות במטעים מפחית את סחיפת קרקע אך לא קימות מדידות כמותיות. בנוסף,לא נערכו בדיקות של השפעת הממשק על נפח ואיכות הנגר העל קרקעי, ומבנה הקרקע. מטרתו של המחקר הינה לבחון באופן רב-תחומי את ההשלכות של אימוץ ממשקי חיפוי קרקע בפרדסים צעירים, על מנת לזהות את הממשקים המתאימים ביותר לאזור השרון, והצפויים לשמר קיומיות חקלאית וסביבתית עם יעילות חברתית. בכוונתנו לבחון מספר ממשקי חיפוי הכוללים שילוב של חיפוי שורות העצים בשבבי עץ וכיסוי בצומח בין השורות שיבולת שועל (Avena sterilis) בשילוב בקיה (Vicia Sativa) או צומח טבעי.