היישוב הכפרי בארץ והשטחים החקלאיים במרחב הכפרי, ידעו תמורות רבות בשני העשורים האחרונים. המרחב הכפרי באזור המרכז נחשף ללחצי-פיתוח כבדים ביותר, וללחצים אלה יש השלכות מרחיקות-לכת, המתבטאות בשינוי דפוסי התעסוקה ובייעוד הקרקע החקלאית למטרות עסקיות לא-חקלאיות. בתגובה למגמות אלו חלו במערכת התכנון הארצית והמחוזית שינויים שעיקרם חיזוק השמירה על שטחיםחקלאיים פתוחים, תוך דגש על נושאי סביבה, נוף ותיירות כפרית. לצורך ניהול יעיל של המקרקעין במרחב הכפרי ובכדי לממש את מדיניות השמירה על הייעוד החקלאי ועל הנוף הכפרי, חשוב היה להבהיר את עמדותיהם של תושבי המרחב הכפרי ביחס לעתידו של מרחב זה בכלל וביחס לתנאים הנדרשים להמשך הפעילות החקלאית בפרט. המטרת העיקרית של עבודה זו היא לזהות ולאפיין את דפוסי הפיתוח הראויים באזור הכפרי על-פי דעות תושבי המגזר הכפרי באזור המרכז. בנוסף, המחקר בא לזהות את התנאים, לרבות מערכת התמריצים, שלדעת התושבים יאפשרו לעוסקים בחקלאות להמשיך בעיבוד החקלאי של הקרקע.