הפסולת האורגנית היא חלק נכבד מהפסולת הנוצרת במגזר העירוני והחקלאי. הטמנה או שרֵפה של הפסולת האורגנית גורמות לפליטות של גזי חממה ושל מזהמים אחרים ומבזבזות משאב יקר ערך. לעומת זאת, עיבודה של הפסולת האורגנית לקומפוסט, עם או בלי עיכול אל-אווירני (אנאֵירובי) מקדים, ושימוש בה בשטחים חקלאיים, מקיימים תנאים חשובים בתפיסת הקיימות: צמצום פליטות מזהמים, צמצום השימוש במשאבי טבע מוגבלים כגון דשנים מינרליים, שמירה על תשתית קיום החיים בכדור הארץ וסיוע בשימור פוריות הקרקע. בצד התועלת הרבה, התעוררו ספקות וחששות באשר להשפעות הסביבתיות הנגרמות משימוש בקומפוסט בקרקע והועלו טענות על מגבלות השימוש. במחקר זה נבחנו השפעת הקומפוסט על הקרקע וההשפעות הסביבתיות של ייצור הקומפוסט. המסקנות שהתקבלו הן: א. קומפוסט תורם לטיוב הקרקע בהגדלת המגוון הביולוגי, בשיפור תאחיזת המים, בצמצום סחף ובשיפור פוריות הקרקע. ב. השפעת הקומפוסט על היבול החקלאי היא חיובית: הוא תורם יסודות הזנה החיוניים לצמח, ומסייע בהגדלת היבול בגידולים חקלאיים רבים. ג. באשר להשפעות הסביבתיות ולמגבלות השימוש, נמצא שהסיכון הכרוך בהצטברות מתכות כבדות ומלחים נמוך ביחס לתועלת שצומחת מן הקומפוסט. כמו כן נמצא שהסיכון מהשפעת פתוגנים נמוך אף הוא. מפגעי ריח מאתרי הטיפול עלולים ליצור בעיה משמעותית, אולם ניהול קפדני ושימוש באמצעים טכנולוגיים מתאימים יכולים לפתור אותה.