התרומות החיצוניות של החקלאות הן מקרה פרטי של התרומות החיצוניות של שטחים פתוחים בכלל. תרומות אלה יכולות להיות בעלות ערך מדיד, למשל מידת חלחול מי הגשמים למי תהום בשטח פתוח לעומת שטח בנוי. לעומת זאת קיימות לשטחים חקלאיים תרומות שאינן ניתנות למדידה בדרכים ישירות, למשל תרומות חזותיות, תרומות לשימור מגוון מינים ותרומות למורשת, תרומות אלה יש למדוד בשיטות עקיפות. אמידה של ערכים חיצוניים ע"י שיטות אמידה ללא שוק התפתחה תחילה בעיקר בארה"ב בשנות השישים ולאחר מכן הפכה לתחום חשוב גם באירופה החל משנות השמונים. בתקופה זו יושמו שיטות האמידה ללא שוק בקצב הולך וגדל גם באסיה, בדרום אמריקה ואפריקה. ציון דרך בתהליך זה הינו הכנה של מדריך לאמידה סביבתית ע"י ה- OECD בשיתוף עם הבנק העולמי .)Navrud & Parckner 1997( במטרה לאמוד בצורה מלאה את הערך הכלכלי של מדיניות סביבתית, על החוקרים לאמוד את ערכם של מוצרים שאין להם שוק. אלה הם בדרך כלל מוצרים ציבוריים כמו משאבי טבע או משאבים סביבתיים, במקרה שלנו שטחים או נוף חקלאי. התעלמות מהתועלות הנובעות משירותים או מוצרים אלה בניתוחי עלות תועלת או בשיטות אמפיריות אחרות מפחיתה את הדיוק של התוצאות. קיימות שלוש שיטות עיקריות לאמידה ללא שוק: שיטת ההערכה המותנית )CVM ,)שיטת עלות הנסיעה )TCM ,)ושיטת המחירים ההדוניים .)HPM( השיטה הראשונה CVM הינה שיטת העדפות מוצהרות של צרכנים, ולעומתה שתי השיטות הנוספות TCM ו- HPM ,הינן שיטות של התנהגות כלכלית נצפית או נגלית. כוונות לא עולות כסף דבר שמעיד על כך שיש פחות שיקול דעת מאשר בצריכה ממשית. רק שיטת CVM ושיטות אחרות של העדפות מוצהרות יכולות לאמוד את הערך הכלכלי הכולל של מוצרים ושירותים סביבתיים, כלומר גם את ערך השימוש וגם את ערך אי השימוש. גמישותה של שיטה זו מאפשרת אמידה של מגוון רחב של מוצרים ללא שוק, כולל כאלה שעדיין לא קיימים, בניגוד לשיטות המתבססות על העדפה נגלית שניתן בעזרתן לאמוד מוצרים או שירותים קיימים בלבד. מרבית מחקרי האמידה בארה"ב ובאירופה הינם בשיטת TCMו- CVM .ישנן מעט דוגמאות לעבודות שנעשו בשיטת HPM .כיום ישנה נטייה לעבור משיטת TCMל- CVM ,אך בארה"ב יש עדיין מחקרים רבים .)Navrud & Parckner 1997( TCM בשיטת המשתמש