הפגיעה ביחסי צמחים ומאביקיהם מהווה מוקד לדאגה במאמצים לשמירת מגוון מיני הצמחים בעולם. כאשר רשת הקשרים בין צמחים ומאביקיהם קורסת, צמחים מואבקי בעלי-חיים עשויים לסבול מפגיעה בקצב הריבוי שלהם. הרס בתי גידול וקיטוע של האוכלוסיות מעמיד בסכנה את אוכלוסיות הצמחים והמאביקים כאחד. קשרים אקולוגיים בין שטחים מקוטעים עשויים להפחית את סכנת .הפגיעה בקשרים אלו. מגוון מיני מאביקים עשוי להעיד על תפקוד המערכת האקולוגית. שני הגורמים העיקריים המאיימים על מגוון מיני מאביקים הם הרס בתי גידול וקיטוע שטחים פתוחים. באגן הים התיכון, דבורים מהוות את הקבוצה העיקרית של המאביקים, ובמיוחד דבורי בר. מיני הדבורים נבדלים ביכולת התעופה ובתכונות פיזיולוגיות שונות, ולכן קיימת שונות בתגובת מינים שונים של דבורים לקיטוע בתי הגידול הטבעיים. הפיזור המרחבי של המשאבים להם נזקקת הדבורה (למשל מקורות צוף ואתרי קינון) משפיע על הפיזור המרחבי של הדבורים, וכאשר שטח טבעי עובר קיטוע, גודל השטח הנשאר מכתיב את מספר מיני הדבורים שהשטח יכול לשאת. מכאן נובע ששטחים קטנים ומקוטעים יכולים לשאת פחות מינים של דבורים ואוכלוסיות קטנות יותר, בגלל ההשפעה של גודל השטח על מקורות המחיה של המינים השונים.