שטחי החקלאות יוצרים פסיפס של חלקות וגידולים שונים במארג אגרו-אקולוגי עם שטחים טבעיים. מטבע הדברים הפעילויות השונות בחקלאות אינטנסיבית כוללות בין היתר שימוש מוגבר בחומרי הדברה אשר יש חשש שהם יזלגו לשטחים הטבעיים הסמוכים. הללו הם חומרים כימיים שנעשה בהם שימוש בשדה להשמדת מזיקים, כולל חרקים, עשבים רעים, פטריות ומכרסמים. עקב הפעילות החקלאית האינטנסיבית והשימוש הנרחב בחומרי הדברה הם הפכו למזהמים פוטנציאליים של מקורות מים, אוויר וסביבה. לאחר השימוש בהם בשדה, חומרי ההדברה עוברים תהליכי פירוק כימיים וביולוגיים ספיחה ושחרור, נידוף, שטיפה עם מי ההשקיה והגשם, תנועה אופקית לעבר מים עליים או חלחול בקרקע לכיוון מי התהום, וכן פליטה והסעה באטמוספרה על ידי הרוח. השימוש בחומרי הדברה ועיבודי קרקע עלולים לגרום לזליגת שאריות חומרי ההדברה לאזורים הטבעיים השכנים ולפגיעה במארגי המזון והאורגניזמים. בנוסף לכך, זליגת חומרי ההדברה עלולה לגרום נזקים משמעותיים בחלקות של חקלאות אורגנית הנמצאות בשכנות לחלקות המעובדות קונבנציונלית. הפגיעה במערכות טבעיות הסמוכות לשדות חקלאות אינטנסיבית יכולה להיות זמנית ו/או מצטברת ובכל אחד משלבי מארג המזון. אנו ביקשנו לחקור את הנושא מנקודת מבט מקיפה הן בקרקע והן בצמחייה ובמים, תוך מתן של תוצאות מהשטח. השערתנו הייתה כי חומרי הדברה למיניהם המוסעים משדות ומטעים של גידולים חקלאיים מצטברים הן על הצומח והן בקרקע, זליגתם יכולה להיות נרחבת גם לשטחים הטבעיים הסמוכים וסכנתם תלויה בכמותם ובאורך זמן התפרקותם בתנאים טבעיים. לפיכך, מטרות המחקר המוצע הן לבדוק את פוטנציאל הזליגה שיש לשכנות של חלקות חקלאות קונבנציונאליות על הימצאות שאריות חומרי הדברה באזורים טבעיים סמוכים. שיטות המחקר כללו אנליזה איכותית וכמותית של חומרי הדברה במדרג של מרחקים משדות של חקלאות אינטנסיבית לתוך שטחים פתוחים טבעיים ואורגניים. כמו כן, כוונתנו הייתה לנסות ולמצוא גורם היכול למזער את זליגת החומרי הדברה והפצתם לשטחים הטבעיים הסמוכים. אתרי הניסוי הוגדרו בשני אזורי אקלים שונים בארץ ; ים תיכוני באזור השרון – קדימה וצחיח למחצה באזור הנגב הצפוני בחוות מיגדה. בין שני האתרים קיימים הבדלים בסוג הגידולים, סוג הקרקע, כמות ופיזור המשקעים לאורך עונת החורף. במחקר נבחנו שני הגורמים העיקריים התורמים לזליגת חומרי ההדברה: מים כנגר עילי כתוצאה מסופות גשמים והשקיה, סחף על ידי רוח במהלך סופות אבק ובמהלך עיבודים חקלאיים הגורמים להעלאת חומר מהקרקע לאוויר. כמו כן, נבחנו נוכחותם של חומרי הדברה בצומח ובקרקע השדה החקלאי. התוצאות מראות כי הן בצפון הנגב והן באזור השרון לתנועת האבק ישנה משמעות בהפצת חומרי ההדברה בטווחים גדולים אך בכמות מעטה, בעוד שתנועת החומרים על ידי מים הינה קצרת טווח אך בכמות גדולה יותר. חומרי הדברה נמצאו בקרקעות השדות החקלאיים וכמו כן, נמצא כי לעצים הנטועים בסביבת השדות משמעות בעצירת תנועת המזהמים על ידי רוח.