עבודה זו מציגה הצעה ראשונית להגדרת נופים חקלאיים בעלי חשיבות גבוהה, כנופי תרבות כמועמדים לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. נופי החקלאות הקדומה בהרי יהודה. בני מאות ואלפי שנים, מציגים מופע ייחודי של התמודדות עם תנאי מורכבים, באמצעים טכנולוגיים מוגבלים. נושאות עדות חיה למסורת של עיבוד חקלאי בהרים התלולים סביב ירושלים. הן מייצגות שימוש קרקע מסורתי – חקלאות הררית, בחלקות קטנות המתוחמות על ידי קירות אבן הנדירה ביותר בעולם המודרני. הנופים הללו קשורים באתר המורשת המרכזי של ישראל – העיר ירושלים. הם ליוו את עולי הרגל לירושלים, ויוצרים מסגרת תרבותית – טבעית לעיר. למבוא המערבי של ירושלים חשיבות רבה, באשר הוא שומר עדיין על נופי קדם תנ"כיים בלתי בנויים בשערי העיר. ירושלים נתפסת בתרבויות המזרח והמערב כעיר נישאה, מוקפת הרים ונופי בראשית. מכאן החשיבות הרבה לשער הכניסה המערבי אל העיר ולמרחבים בלתי מבונים בדרך אל העיר. הגדרה כזו תיתכן רק אם הגישה אל העיר תעבור במרחבים פתוחים, היוצרים חגורת ירק סביבה. קביעת מעמד של נוף מורשת עולמי לשטחי החקלאות הקדומה בהרי ירושלים תעשיר את תכני המרחב, תקנה לו רובד הגנה נוסף ותחזק את מעמדו.