הסביבה החקלאית היא סביבה בעלת רמת הפרעה גבוהה, ועל כן קשה לאויבים טבעיים של מזיקים חקלאיים לקיים בה אוכלוסיות יציבות. הפרעות אלה מודגשות בסביבה החקלאית-מדברית שקיימים בה הבדלים גדולים בתנאים הביוטיים והאביוטיים בין בתי הגידול השונים. בנגב הצפוני החיטה היא גידול חורף עיקרי. שיערנו כי בין עונות הגידול ישנה חשיבות לבתי גידול חלופיים, שאינם שדות החיטה, כמחסה לאויבים טבעיים, כאתר רבייה או כמקור למזון. מטרת המחקר הייתה בחינת שימושם של בתי הגידול החלופיים (עצים נטועים, שטחים פתוחים וגידולי קיץ) בסביבה החקלאית-מדברית במהלך עונות גידול החיטה וביניהן, כמקור הפצה או כאתר רבייה לעכבישים שהם אויבים טבעיים פוטנציאליים של כנימות עָלֶה. במאמר התמקדנו בשתי משפחות עכבישים: ערסלניים (Linyphiidae), הנמצאים העיקר בשדות חקלאיים ולכן נחשבים "עכבישים חקלאיים", וכדורניים (Theridiidae) המהגרים אל שדות החיטה. איסוף העכבישים התבצע משדות חיטה ומבתי גידול חלופיים הצמודים להם באמצעות מלכודות נפילה ומכשיר שאיבה. מצאנו כי השטחים הפתוחים משמשים מקור הפצה לסוג הכדורניים הנפוץ בשדות החיטה (Enoplogntha). מצאנו כי העצים הנטועים אינם משמשים מקור הפצה או אתר רבייה לקבוצות אלה. לסיכום, הראינו כי השטחים הפתוחים הם בית גידול חלופי לעכבישים בין עונות גידול החיטה, ושהם מהגרים מהם אל שדות החיטה הפעילים. התוצאות מצביעות על החשיבות בשימור שטח מדברי טבעי מסביב לשדות חיטה בנגב הצפוני. ייתכן שחשיבותו גדולה אף יותר מזו של העצים הנטועים, מאחר שהוא מקור להגירת עכבישים - הידועים כטורפים של מזיקי חיטה - אל השדות החקלאיים. יש לשמר ואף להגדיל את כמות השטחים הפתוחים כדי הגדיל את כמות האויבים הטבעיים של מזיקי החיטה בסביבה החקלאית של צפון הנגב.