הירידה של ענף החקלאות כמחולל הכנסה ותעסוקה עיקרי באזורים כפריים במדינות המפותחות הובילה את האוכלוסיות שלהן לחפש חלופות אחרות, בנות קיימא מבחינה כלכלית. אירוח כפרי נחשב לעתים קרובות לחלופה מתאימה, ומהווה מקור הכנסה משלים עבור חקלאים ומסייע לשמור על מרחב כפרי בר- קיימא. לפיכך הוא נהנה מתמיכה ציבורית במדינות רבות, ביניהן ישראל. במקביל קיימת רגולציה בענף המייצרת חסמי כניסה ומשפיעה על מאפיינים פיזיים של הענף. באירוח הכפרי, כמו כל צורה של תיירות, הייצור והצמיחה אינם מופרדים מבחינה גיאוגרפית- שניהם מתרחשים במקום של הפירמה, לפיכך clustering spatial בענף מאופיין בשני כוחות מנוגדים-בעוד הפירמות נהנות מיתרונות לאגלומרציה עקב קירבתן הפיזית זו לזו, המבקר, התר אחרי חוויה כפרית אותנטית, עלול לסבול מירידה בתועלת עקב צפיפות רבה של מבקרים וכמות מופרזת של מתקנים תיירותיים. מצב זה עלול להוביל לכך שללא רגולציה מתאימה הענף יצמח יתר על המידה תוך גרימת אובדן רווחה. מטרתו של מחקר זה היא מציאת מסגרת כלכלית מושגית מתאימה לניתוח השפעות חיצוניות אלו המאפשרת לזהות את גודל הענף האופטימלי, ברמת היישוב הבודד, אשר משיא את עודפי הצרכן והיצרן. לשם כך מיושם מודל שוו"מ של משוואות ביקוש ותמחור הלוקח בחשבון תחרות אוליגופוליסטית ברמה האזורית ובידול מוצרים. המודל מורחב כך שיכלול השפעות של צפיפות ו- agglomeration על העדפות הצרכנים וטכנולוגיית הפירמות בהתאמה. מודל זה מיושם על נתונים שנאספו בגליל העליון ונאמד בשיטת המומנטים הכלליים המאפשרת אמידה של משוואות סימולטניות לא לינאריות עם משתני עזר. תוצאות האמידה מלמדות שקיומם במקביל של החצנות של צפיפות ויתרונות לאגלומרציה יכול להוביל לאופטימום של מספר יחידות אירוח ברמת היישוב. עובדה שזכתה להתעלמות הן במחקרים קודמים והן בעיצוב כלי המדיניות השונים. אומדני הפרמטרים שהתקבלו משמשים לדמות תרחישים תחת כלי מדיניות שונים. הממצאים מלמדים כי תחת הרגולציה הקיימת בישראל, מספר יחידות האירוח ביישובים השונים צפוי להיות גדול מזה האופטימלי לענף ולהוביל לאובדן רווחה. לפיכך על תמיכה ציבורית בענף להיות משולבת במדיניות פיתוח רחבה ולהיות מלווה ברגולציה של סך יחידות האירוח ברמה המקומית.