הגורם העיקרי בעולם לאבדן מינים הינו הרס בתי גידול והשפעתו רבה עוד יותר ממינים פולשים, קיטוע בתי הגידול שלהם וזיהום. הסבת שטחים טבעיים לשטחי חקלאות נחשבת לגורם המוביל בהרס בתי הגידול. כיום מהווים השטחים החקלאיים בעולם 70% מכלל שטח היבשה הניתן לעיבוד, והצורך באספקת מזון לאוכלוסיית העולם ימשיך לגדול ולפיכך גם הביקוש לשטחים לחקלאות. למהפכה הירוקה יש משמעות בצמצום יכולתו של שטח חקלאי לקיים מגוון מינים גדול. היכולת לעבד שטח נתון באופן אינטנסיבי יותר מפעם אחת בשנה, הופכת שטחים אלו לעוינים עבור מינים רבים של בעלי חיים וצמחים. האינטנסיפיקציה בחקלאות גרמה לשינוי במגוון המינים ובהרכב החברה ותפוצת המינים ביחס לאזורים חקלאיים שבעבר היו אקסטנסיביים. כיום, לאור ההבנה כי הסבתם של שטחים טבעיים לחקלאיים גרמו לפגיעה או לשינויים בתפוצה והתנהגות בקבוצות שונות בעולם החי, ניתן להצביע על שתי גישות עיקריות לפיהן ניתן לנהל את החקלאות והטבע. הגישה הראשונה היא Land Sparing הגורסת חקלאות לחוד וטבע לחוד, בעוד שגישת ה-Friendly Agriculture גורסת כי ניתן לשלב בין חקלאות לבין קיומן של מערכות חצי טבעיות בסמוך ובינות לשטחים החקלאיים. למגוון המינים הטבעי המקומי תפקיד חשוב בוויסות פתוגנים וחרקים מזיקים בשטח החקלאי. בישראל כמדינה צפופה ומגוונת מאוד בבתי הגידול שבה יש חשיבות רבה ליישומו של מודל ה-Friendly Agriculture. השערתנו היא ששימוש בטכניקת שימור קרקע ותוספת מחסות אבן משפרת את תנאי בית הגידול בשטח החקלאי ובכך תורמים להעלאת עושר ומגוון המינים מחד, ומאידך מאריכים את משך השהייה של מינים בשטח החקלאי המטופל.