יער-פארק אלון תבור מהווה מערכת נוף רב-תפקודית כשטחי מרעה לבקר וכשטחי תיירות ושימור. שכיחות שריפות גבוהה במערכת זו, והנזק שלהן פוגע ברב-תפקודיות המערכת. מחקר זה עוסק ביציבות יער-הפארק לשריפות פראיות תחת רעיית בקר ובבחינת השפעת חומרת השריפה שחווה כל פרט, מבנה ושלב ההתפתחות של הפרט לפני השריפה, והאינטראקציה ביניהם, על תהליכי שרידות, התאוששות והתחדשות אחר השריפה בנוכחות רעיית בקר. התוצאות העיקריות של המחקר מאבחנות באופן כמותי ומדויק אילו עוצמות שריפה פוגעות במערכת זו ואלו עוצמות אינן מזיקות או המערכת מספיק גמישה לפגיעתן. כמו כן ניתן ללמוד מתוצאות המחקר איזה מבנה עץ (קוטר גזע ומספר גזעים) עמיד לשריפה פראית ואיזה אינו עמיד, ומה המבנה אשר יקנה יציבות למערכת ויאפשר התאוששות הנוף העל-קרקעי ו/או התחדשות מסורים, בשנים הראשונות שלאחר השריפה. נמצא כי דילול הנצרים יתכן ומפחית את המבנה הסבוך שנוצר לאחר השריפה, אך ייתכן ודינמיקה טבעית תוביל להפחתה ודילול טבעי של נצרים באגד, לשם כך נחוץ להמשיך את התצפיות למעקב אחר הדינמיקה ארוכת הטווח. הבקר הרועה מכלה מעט את הנצרים המתחדשים, והתארכות הנצרים בחלקות מגודרות הייתה מואצת יותר אך לא באופן מובהק. ייתכן כי עדיין מוקדם לאפיין את השפעת הבקר בשל המספר המועט של שנות התצפית מאז הקמת הגדרות.