ההרצאה בוחנת את הממשק בין האוכלוסייה לבין השטחים החקלאיים הצמודים ב"קו התפר" של המרחב הכפרי ובודקת כיצד ניתן למקם מגורים ומבני ציבור ב"קו התפר" בד בבד עם המשך קיומה של חקלאות צמחית. בשנים האחרונות אנו עדים להצטלבות של מספר תהליכים: שימוש נרחב בהדברה בחקלאות הצמחית המודרנית, כדי להגן על היבולים ולהבטיח תפוקה כדאית מבחינה כלכלית; הצטברות של ידע מחקרי על השלכות וסכנות של שימוש בחומרי הדברה בשטחים חקלאיים על אנשים הגרים בסמוך, לטווח קצר ולטווח ארוך, ועלייה של המודעות הציבורית לנושא זה; גידול אוכלוסין בשילוב עם תהליכי בנייה ופיתוח יישובי מואצים במרחב הכפרי והמרחב העירוני המרחיבים את הממשק בין אוכלוסייה לא חקלאית לבין המרחב הכפרי. לכן, הולכת וגוברת חשיפה של אוכלוסייה, שאינה עוסקת בחקלאות, להשפעות של הדברה, כתוצאה ממיקום של מגורים ומבני ציבור בצמידות לשטחים של חקלאות צמחית בהם נעשה שימוש בהדברה. יישום חומרי הדברה מהווה מטרד קשה ואף סיכון לתושבים המתגוררים ב"קו התפר" של המרחב הכפרי. כתוצאה מכך נוצרים קונפליקטים בין האוכלוסייה לבין השימושים החקלאיים. המתודולוגיה כוללת בחינה של הרגולציה וההנחיות הקיימות למניעת מפגעים מהשימוש מהדברה בחקלאות הצמחית; של חקרי מקרה בהם קיים ממשק בין השימוש בהדברה לבין השימוש למגורים ומבני ציבור בקנה מידה יישובי: הן של התרחבות עירונית בצמידות לחקלאות צמחית והן של יישוב כפרי בצמידות לחקלאות צמחית. בכל אחד מהיישובים נבחן מקרה בו לא הייתה התייחסות תכנונית למיקום בקו התפר, לעומת מקרה בו הייתה התייחסות תכנונית להיבט זה. בנוסף נבדקו מועצות אזוריות, כדי לבחון האם וכיצד קיימת מדיניות כוללת לנושא הממשק ב"קו התפר" בקנה מידה אזורי. מן הממצאים עולה כי ניתן להציע אסטרטגיות, דרכי פעולה וכלים לשם מניעת קונפליקטים ומיתונם על רקע זה ובהם: בניית מסד נתונים שמתייחס לממשק, תכנון סטטוטורי מותאם, מנגנוני תיאום והדברות בין החקלאים לאוכלוסייה ומדיניות אזורית של חקלאות בת קיימא. מכאן שבאמצעות נקיטת אמצעים מתאימים ייתכן דו-קיום של החקלאות ושל ההתיישבות במרחב הכפרי.