הדברה ביולוגית ומשולבת של מזיקים חקלאיים: חרקים מזיקים אחראים לאבדן של כ-15% מהיבול החקלאי העולמי. שיעורי הנזק לגידולים חקלאיים יציבים לאורך עשרות השנים האחרונות, למרות גידול נרחב בשימוש בחומרי הדברה כימיים. אבולוציה של מזיקים עמידים לחומרי הדברה, יחד עם עדויות לנזקים בריאותיים וסביבתיים הכרוכים בשימוש בחומרים אלה, מניעות מגמה כלל-עולמית להפחתת השימוש בהדברה כימית בחקלאות. לצורך זה פותחה גישת ההדברה המשולבת, המבוססת על ניטור מזיקים, על ממשק עיבוד חקלאי מתאים ועל שילוב בין הדברה כימית וביולוגית לבקרתם. ההדברה הביולוגית מיישמת ידע אקולוגי לגבי יחסי טורף-נטרף ולגבי מבנה החברה לגיבוש ממשק מיטבי להפחתת אוכלוסיות מזיקים, תוך שימוש במספר גישות משלימות. בגישת ההדברה הביולוגית הקלָסית, אויבים טבעיים למזיקים מיובאים מארצות זרות (לרוב מארצות המוצא של המין המזיק). אוכלוסייה קטנה יחסית של טפילים או טורפים מפוזרת בשטח באופן התחלתי, והציפייה היא שהאוכלוסייה תתבסס ותגדל תוך הדברת המזיק. גישת ההדברה המתגברת מבוססת על גידול המוני של אויבים טבעיים (מקומיים או מיובאים) במתקנים מסחריים, ופיזורם בשטחים החקלאיים בכמויות גדולות ובתדירות גבוהה. הציפייה היא שחרקים אלה יחזקו אוכלוסיות קיימות של טפילים וטורפים מקומיים, שאינן גדולות מספיק להדברה יעילה של המזיק. גישת ההדברה המשמרת דוגלת במניפולציה של התנאים בבית הגידול החקלאי, כך שיהיו מיטביים לאוכלוסיות בר של אויבים טבעיים מקומיים. הצפי לפי גישה זו הוא שהאוכלוסיות המקומיות יתרבו בתגובה לתנאים המשופרים, ישמרו על מגוון ביולוגי גבוה, ויאפשרו הדברת מזיקים יעילה. הדברה ביולוגית משמרת: השיטות העיקריות המיושמות בהדברה ביולוגית משמרת הן שימוש בחומרי הדברה סלקטיביים (כדי לצמצם פגיעה בחרקים מועילים); גיוון הגידולים בשטח החקלאי; גידול צמחי בר המספקים מחסה, מיקרו-אקלים נוח או מקור מזון לאויבים טבעיים בשולי השטח. סקירה של כ-50 ניסיונות להדברה ביולוגית משמרת בגידולים שונים העלתה, שבכ-85% מהמקרים התרבו האויבים טבעיים בשטחים המטופלים, ובכ-65% מכלל הניסיונות פחתו אוכלוסיות המזיקים. עם זאת, חלק מהמניפולציות שמושכות אויבים טבעיים מאפשרות גם גידול באוכלוסיות המזיקים החקלאיים בשטח.