בגידול ירקות המשווקים לציבור הדתי נאלץ החקלאי להתמודד עם איסור מציאת חרקים (שרצים) בתוצרת המשווקת. במקרה זה, גם אם אין נזק ישיר לחלק הנאכל או נזק עקיף לצמח, החלק הנאכל צריך להיות חופשי מחרקים. אחד האמצעים הזולים והיעילים להתמודד עם אוכלוסיות המזיקים הוא הדברה כימית. רוב המגדלים המנסים לשווק ירקות חפשיים מחרקים מרבים להשתמש בתכשירים מקבוצות הזרחנים האורגניים והקרבמטים בשל מחירם הנמוך ופעילותם המהירה. שימוש רב ברעלים אלו עלול לגרום לפגיעה הן בבריאות הציבור והן באיכות הסביבה. המנעות ממשטר ריסוסים זה יכולה מחד לגרום לפסילת הגידול כולו בשל שאריות חרקים. מאידך הגברת המודעות והפיקוח על שאריות חומרי הדברה בירקות ותבלינים מובילה אף היא לפסילת יבול וכך המגדלים מוצאים עצמם "בין הפטיש לסדן" ללא יכולת לעמוד בדרישות סותרות של השוק.