רקע – במטעים מושקים בקולחים הנטועים על בקרקעות כבדות, מסתמנת בשנים האחרונות מגמת פגיעה בעצים לאורך הזמן. לאחר מספר שנות השקיה בקולחים נצפה נזק עם ביטוי חזותי בולט – הקטנת מידת הכיסוי העלוותי, לעיתים צריבות והתנוונות ענפים, וכן מגמה של ירידה ביבול ולפעמים גם בגודל הפרי. מטרות – המחקר נועד לאבחן מהם המנגנונים האחראיים באופן ישיר לשינויים החלים בסביבת השורש ובתוך הצמח וגורמים לפגיעה בעצים הגדלים בקרקעות חרסיתיות מושקות בקולחים. אבחון גורמים אלה יאפשר הצעת פתרונות אפשריים. חומרים ושיטות – המחקר מתנהל בשני אתרים: אבוקדו בעכו ואגס בראש פינה. נערכו בדיקות קרקע, מים וצמח נשקל ומוין היבול לעץ. הותקנו תחנות מדידה רציפה הכוללות חיישני חמצן, pH ,חימצון-חיזור, וטנסיומטרים. כמו כן, הותקנו משאבים מיוחדים לדיגום תמיסת הקרקע בקרבת החיישנים. בדיקות הצמח כללו אנליזת יסודות בעצה, בשיפה ובעלים, וכן בדיקה של התפתחות מערכת השורשים אל תוך גלילים ייעודיים שהותקנו בקרקע. נבדק גם פוטנציאל המים בעצים. תוצאות – באבוקדו לא נמצאו הבדלים משמעותיים בריכוז החנקן (חנקתי ואמוניאקלי), הזרחן והאשלגן בין הקרקע שהושקתה בקולחים לבין זו שהושקתה במים שפירים. חוסר ההבדל נובע מהתשומות הכמעט זהות של יסודות אלה בשני הטיפולים. לעומת זאת, באגס בסתיו נמצאו ריכוזי חנקה, זרחן ובמידה מסוימת גם אשלגן, גבוהים יותר בחלקות המושקות בקולחים, כפי שצפוי מההבדלים המשמעותיים בתשומת יסודות אלה במים. ההבדלים באיכות מי ההשקיה התבטאו בשני האתרים בריכוזי כלוריד, נתרן ובורון, וכן בערכי מוליכות חשמלית ו- SAR גבוהים יותר בקרקע המושקית בקולחים. בחלקת האבוקדו במהלך העונה, אף שכמויות המים שהושקו היו זהות בשני הטיפולים, מתח המים בקרקע המושקית במים שפירים היה גבוה יותר. ריכוז החמצן בקרקע בעכו בשכבות הקרקע השונות היה בקשר הדוק לאירועי ההרטבה ולנוכחות השורשים. השכבה הרגישה ביותר לשינויים אלה הינה בעומק 20 ס"מ ובה היו ריכוזי החמצן בקרקע המושקית בקולחים נמוכים מאלה שבקרקע המושקית במים שפירים. פוטנציאל החמצון-חיזור בקרקע בחלקות האבוקדו המושקות בקולחים ירד לאחר אירועי ההשקיה באופן חד יותר מאשר בחלקות המושקות במים שפירים. ממצא זה מתאים לירידה בריכוז החמצן בקרקע. בחלקת האגס גרמו אירועי גשם לירידה לערכי pH+pe נמוכים ולמשך זמן ממושך יותר מאשר בחלקות השפירים. בהתפתחות השורשים באגס לא נמצאה השפעה כתוצאה מאיכות המים. ריכוז הנתרן ברקמת העצה, אך לא בעלים, של האבוקדו היה הרבה יותר גבוה בעצים המושקים בקולחים. הצטברות הנתרן בעצה תאמה לריכוז הגבוה יותר בקרקע. ממצאים דומים התקבלו עבור בורון, אבל לא עבור כלוריד. באגס נמצא בעצה ובעלים ריכוז גבוה יותר של נתרן בעצים המושקים בקולחים. בעצי אבוקדו, במרבית העונה, ובאגס בחלק מהעונה, היו קריאות תא הלחץ ומוליכות הפיוניות נמוכות בעצים המושקים בקולחים מאלה שבעצים המושקים במים שפירים. תוצאות אלו הן הביטוי החד ביותר של שינוי בתפקוד העצים ויש לבחון את הסיבה לכך. באגס השינויים שחלו בקרקע ובמידה מסוימת בעץ המושקה בקולחים לא השפיעו בשלב זה על היבול ואיכותו. לעומת זאת, באבוקדו, היבול ומספר הפירות לעץ בחלקות המושקות במים שפירים היו גבוהים מאלו שבחלקות המושקות בקולחים.