חזרה לתוצאות חיפוש

שילוב מידע אקולוגי בתכנון להשגת קיימות

יש עדיין פער רב בין אקולוגיה ותכנון. חלק מהפער נובע מהקשר שבין תכנון שימושי קרקע לבין ארכיטקטורה, דיסציפלינה אשר נותנת עדיפות לעיצוב ולסגנונות סטטיים, שאינם מתאימים עצמם למערכות טבע דינמיות. אם המטרה היא להגיע לפיתוח בר קיימא בעולם, הרי שהצורות והטכנולוגיות הקיימות כיום בארכיטקטורה ובהנדסה רחוקות מהדינאמיקה ומההתנהלות של מערכות טבעיות במרחב. כדי להגיע לקיימות יש לחבר בין הפרקטיקה המקצועית של ארכיטקטורה, אדריכלות נוף, והנדסה לבין האקולוגיה של הנוף. גם מתכנני נוף ומנהלי שטח, העוסקים בתכנון ובממשק של שטחים פתוחים, חסרים בהנחיות ובכלים להטמעה של עקרונות אקולוגיים. מאידך, האקולוגים אינם מצליחים להעלות את המודעות של מדע האקולוגיה בקרב מקבלי החלטות בנושאי תכנון וחברה. ישנם מאמרים מדעיים רבים המציעים יותר ויותר שיטות ומודלים מתוחכמים ומורכבים ככלים להערכה אקולוגית של שטחים. רב המודלים המוצעים הם ליניאריים ויכולים לספק התייחסות מקומית בלבד, משום שהם ממוקדי בעיה, ואינם מתייחסים למערכת המורכבת של תכנון שימושי קרקע. כדי שהמידע האקולוגי יהיה יעיל למהלכי תכנון עליו להיות בעל המאפיינים הבאים: 1. מידע שיש לו הערכה מדעית (דיוק מדעי), 2. אפשרות תרגום ושילוב מידע אקולוגי בדיסציפלינת התכנון, 3. הכרה במידע האקולוגי כבעל ערך לחברה. הבעיה העיקרית היא שרב החוקרים משקיעים מאמץ רב במאפיין הראשון בלבד, ובכך הם מיצרים עשרות מודלים וכלים אקולוגיים מורכבים ובלתי אפשריים ליישום בפרקטיקה האדריכלית-תכנונית. פיתוח בר קיימא הפך לאחת המשימות המאתגרות ביותר בעולם, בו המתכננים והאקולוגים מהווים תפקיד מרכזי. תכנון ארצי אזורי ומקומי של שימושי קרקע מהווה כיום תשתית לשיתוף פעולה ולהחלפת מידע בין מתכננים ואקולוגים. האקולוגיה של הנוף מתמקדת באינטראקציה שיש בין מבנה של שטח לבין תהליכים אקולוגיים, ומחפשת להבין את יחסי הגומלין ביניהם, המהווים את הסיבות והמשמעויות של ההטרוגניות המרחבית דרך קני מידה רבים. באופן כללי ניתן לאמור שלארגון המרחבי יש חשיבות רבה לתהליכים אקולוגיים. מארג מסוים של מאפייני שטח ושימושי קרקע משפיע על מערכות אקולוגיות בדרכים שונות ממארג אחר, המאורגן בצורה ובאופן שונים במרחב. תכנון שימושי שטח וייעודי קרקע ואדריכלות נוף מהווים דיסציפלינות מקצועיות אשר מתמקדות בשינויים במבנה השטח והנוף. תחומים אלה מוגדרים לעיתים קרובות כאמנות של ארגון שימושי קרקע ואלמנטים במרחב, באופן מעוצב ומסוגנן לשימושו של האדם, מגוריו, עבודתו והנאותיו. המתכננים והאדריכלים משנים את פני השטח ומיצרים נופים חדשים, שמשמעותם האקולוגית כמעט ואיננה נחשבת בתהליכי התכנון.