במסמך זה נבחנו שיטות של כלכלני סביבה להערכת שווי הנכסים הסביבתיים, ומנגד נבחנו דרכי הפעולה של מקבלי החלטות בתחום משאבי הטבע והסביבה. נמצא שיש פער תפישתי בין הכלכלנים לבין מקבלי ההחלטות. הפער מתנקז לשימוש של כלכלנים בחישוב מחיר צל של מוצרי סביבה, ומנגד חוסר האמון שמקבלי החלטות מפגינים כלפי כלי זה. במסמך זה נציע שמקבלי ההחלטות בישראל ישתמשו באופן מוגבל בלבד באומדני התועלת הכלכלית הנובעת ממוצר הסביבה. מנגד נציע שימוש רחב ככל הניתן בכלים כלכליים למדידת עלויות ולייעול תהליכי שמירה על הסביבה ושיפורה.
מוצעת במסמך זה גישה לפעולה עבור מקבלי החלטות וקובעי מדיניות, אשר משלבת שימוש בכלים כלכליים בעיקר בניתוח עלות החלופות, וממעטת בכלים כלכליים בכל הקשור לחישובי תועלת. ואלה השלבים המוצעים:
1) הגדרה ברורה של המוצר: המערכת האקולוגית עצמה.
2) מדידה כמותית. אפיון משאבי הטבע והסביבה ומדידתם הכמותית. למשל אפיון סוגים של שטחים פתוחים ומדידת שטחם. המדידה לא תכלול אומדן ערך כלכלי.
3) יעדים אסטרטגיים. הצבת יעדים אסטרטגיים כמותיים לשימור משאב הטבע ושיפורו. היעדים יוצבו לפי שיקול מקצועי וציבורי, אך ללא תלות בחישובי הביקוש והנכונות לשלם עבור תוצרי הלוואי של הסביבה.
4) ניתוח כלכלי של עלות החלופות. ניתוח כלכלי של תהליכי היצור של סביבה שמורה ומשופרת. בחינה כלכלית של החלופות השונות שבאמצעותן ניתן להשיג את היעדים שהוגדרו. בדוגמא שלפנינו חישוב עלות היצור של שטחים פתוחים הכוללת את עלות ההימנעות משימוש בהם.
5) התאמת מנגנון כלכלי ליישום. איתור המנגנונים היעילים ביותר להשגת היעדים, בדגש על מזעור עלויות.
6) חקיקה. יצירת חקיקה שתפעיל את המנגנונים המועדפים.