עבודה זו עוסקת במימשק בין מטיילים לבין השטחים החקלאיים (ובכלל זה שטחי מרעה). בשנים האחרונות הולך ומתרחב חלקם של השטחים החקלאיים בתוך מערך השטחים הפתוחים המשמשים למטרות פנאי ונופש. דוגמאות בולטות לכך הן מרחב השקמה, המרחב הביוספרי ברמת מנשה, נחל אלכסנדר ועוד.
כתוצאה מכך, הולכים ומתגלעים קונפליקטים בין פעילות הטיילות לבין הפעילות החקלאית. החששות בקרב ציבור החקלאים ומקבלי ההחלטות מההשלכות השליליות ומהנזקים הנגרמים על ידי מטיילים מביאים לא אחת לחסימת שבילים ודרכים, או להתנגדות של חקלאים לתוכניות פיתוח למטרות פנאי ונופש.
מטרת עבודה זו היא למפות את ההיבטים השונים הנובעים מן המימשק בין שבילי מטיילים לבין הפעילות החקלאית, ולהציע דרכים למיתון הקונפליקטים בין שני שימושים אלו, בכדי לאפשר שימוש רב תכליתי בשטח החקלאי הפתוח. מיפוי הבעיות והצעת דרכי הפתרון ייעשו בין היתר על בסיס לימוד ידע ונסיון מהנעשה בארץ ובעולם בנושא זה.
התובנות שעלו מהמחקר סוכמו למדריך להקמת שביל הליכה ורכיבת אופניים בסמוך לשטח החקלאי, מדריך שיכול לשמש אנשי רשויות שונות, נציגי יישובים כפריים וחקלאים בבואם לפתח ולתפעל שביל טיול בסמוך לשטח החקלאי.