השטחים הפתוחים בישראל נחשבים כאזורים חיוניים לקיומו של מגוון המינים ושלמותה של המערכת האקולוגית. שטחים אלו כוללים מחד את שמורות הטבע, יערות קק"ל ואזורים נוספים המוגנים מבחינה סטטוטורית ומהווים בסיס קיום למינים השונים, ומאידך כוללים שטחי חקלאות מענפים שונים.
ניתוח מאפייני התפוצה במרחב של קבוצות חולייתנים בסכנת הכחדה, הראה את חשיבותם הרבה של שטחים שמחוץ לאזורים המוגנים (שמורות טבע ושטחי קק"ל) לפעילותם של מינים שונים המצויים בסיכון (יונקים, עופות, זוחלים, דגים ודו חיים). מרביתם של שטחים אלו הינם – שטחים חקלאיים מסוגים שונים. משמעות הדבר שלאזורים אלה חשיבות רבה לפעילותם של מינים רבים, כאשר הידע אודות מידת הקישוריות/חדירות דרך אזורים אלה לא נבחנה עד כה. מצביעות על כיווני חשיבה שלפיהם השטח, סקירות ספרות שהוכנו בנושא בשנים האחרונות החקלאי הוא חלק אינטגראלי מהשטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות שהם מקיימים.
באירופה מתקיימות תכניות שונות המתגמלות חקלאים על פעולות המשפרות את הערכיות האקולוגית של אדמותיהם כחלק מראייה זו. אחת הגישות המובילות בתחום זה הינה גישה המציעה לאזן בין ייצור מזון ובין שמירת טבע "Wildlife Friendly Agriculture" , על – ידי תכנון נופים חקלאיים הטרוגניים ורב תפקידיים. לפי גישה זו הנוף של אזורים כפריים מעוצב כפסיפס של כתמים טבעיים (אזורי גלעין שמורים), לצד כתמים של בתי גידול חקלאיים (אזורי חיץ אנטרופוגניים). המגוון הביולוגי, החיוני לתפקוד המערכת האקולוגית, מצוי בכל הפסיפס – הן בבתי הגידול הטבעיים והן בבתי הגידול החקלאיים, כאשר לחקלאות יכולת לתרום לשימור של מערכת מגוונת. מערכת זו עשויה לספק שירותי מערכת חשובים כהאבקה ובקרה ביולוגית.
ניהול שטחים חקלאיים מתמקד לעיתים במספר מינים ותהליכים מקומיים, אבל בפרספקטיבה דינאמית וארוכת טווח, לנופים חקלאיים חשיבות רבה לאורגניזמים ומערכות שונות. מורכבות מבנית במערכת משולבת של חקלאות ושטחים טבעיים, נותנת פיצוי לשטחים עם חקלאות אינטנסיבית. באזורים שכאלה, אורגניזמים בעלי יכול הגירה גבוהה עשויים להרחיב תפוצתם דרך. האזורים החקלאיים לאזורים שכנים, ובכך לקבל שטח פעילות אפקטיבי רחב יותר מתוך כך ניכר כי חשיבות שימור המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי דרך ובתוך המערכות החקלאיות אמור להיות חלק מתפיסה רחבה הלוקחת בחשבון את ההשלכות של שינויים בשימושי קרקע על טווח רחב של שירותים אקולוגיים חיוניים לרווחת אדם ולקיומו . מצבם של מינים בסיכון בנופים החקלאיים הוא מדד למצבה המתדרדר של המערכת האקולוגית שעליה נסמכת המערכת החקלאית. היעלמותם של מיני דגל אלה מהנופים החקלאיים מעיד על ההתדרדרות ביכולתה של המערכת האקולוגית לספק למערכות החקלאיות שירותים אקולוגיים חיוניים , העומדים בבסיס פוריותן. במצב זה נוצרת הטיה/הפרעה במערכת חקלאית, מאחר וישנם מינים רבים של בעלי חיים שנמשכים לחקלאות, כמו שפנים, נברנים, דרבנים, עטלפי פרי, תנים, בולבולים ועוד, ולעומתם מינים אחרים נדחקים ונעלמים מהמרחב החקלאי, בפרט עם העלייה באינטנסיביות שלו. רבים מהמינים שנמשכים לאזורים חקלאיים מעורבים ביצירת נזקים לחקלאות, וכפעל יוצא החקלאות ללא ספק משנה את הפיזור המרחבי של מינים אלה. במקביל, ענפים חקלאיים שונים יוצרים מצב התומך במינים פולשים/זרים/גרים, ומהווים "קרש קפיצה" להתפשטותם לשטחים הטבעיים.