ההכרה בתמורות העוברות כיום על החקלאות הנה נחלת רבים: קהילת המתכננים, הממסד החקלאי, החקלאים עצמם והציבור בכללו. תפקידיה של החקלאות להבטחת מזון ולנוכחות ולשליטה על חבלי ארץ רחוקים, הולכים ומתמעטים, ומאידך עולה חשיבותה בשמירת שטחים פתוחים, יצירת נוף כפרי חקלאי פתוח, ואזורי חיץ וריאות ירוקות במדינה ההולכת ומצטופפת.
שינוי התפיסה, שאנו נמצאים כיום בעיצומו, מחייב היערכות וחשיבה מחודשת בנוגע לתכניה של אותה "חקלאות חדשה", חקלאות של נוף וסביבה. בניגוד לתפקידיה המסורתיים של החקלאות, ייצור מזון וסיבים שנדונו בכלים אגרוטכניים וכלכליים, הניתנים לרציונאליזציה, לכימות, למדידה ולהנמקה, הרי שתפקידים נופיים, אסתטיים ותרבותיים של החקלאות, נדרשים להיבחן באמצעים שונים לגמרי. כלים של הערכת נוף, עיצוב סביבה, ערכי מורשת ותרבות, תרומה מבחינת שירותי פנאי, נופש בחיק הטבע, תיירות וכיוצא באלו.
התמונה הופכת להיות מורכבת יותר, עקב הדרישה לשילובם של כל המרכיבים לעיל, במערכת החקלאית-כלכלית המקובלת, שהרי במעבר ל"חקלאות נופית" עדיין לא ניתן יהיה לוותר על תפקידיה המסורתיים של החקלאות בייצור מזון. השילוב בין שני נתיבי החקלאות יהווה בעתיד סוגיה בפני עצמה.
למרות ההסכמה הגורפת לצורך בתמורה, ובהסבת שיעור ניכר של החקלאות לחקלאות נופית, לא הוקדשה עד כה תשומת לב מספקת לפניה, מקומה ומעמדה של חקלאות זו בהיבט המחקרי והתכנוני גם יחד.
מה היא אותה חקלאות נוף, אלו נופים אנו חפצים לראות, ומי בכלל יהיו "הרואים", הבוחנים והמחליטים בדבר דמות הנוף והנופים החקלאיים עצמם. האם יהיו אלה נופים מסורתיים קלאסיים, כאלו המופיעים במסעות ותיאורי עולי רגל לארץ ישראל, בציוריה הקלאסיים של ארץ ישראל, בכמיהה ליצירת נופים של "ארץ התנ"ך", המהווים רקע לסיפורים ומאורעו שהתרחשו בארץ?
או שמא יהיו אלה נופי ראשית ההתיישבות, שדה החיטה מלוא העין, כרמי גפנים, פרדסים בשרון, מגדל המים המתנשא מעל גגות אדומים? ומה בדבר רישומם של העמים שחיו בארץ, לצידו של העם היהודי, ואשר חלקם נוכח בה גם היום; הנבטים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים, הבדווים והטמפלרים, אשר כל אחד מהם הטביע חותם משלו על נופה החקלאי של הארץ, ופעילותו מתייחדת בקווי נוף ואיפיונים משלה.
ומדוע יגרע חלקה של החקלאות המודרנית, תלם חרוש ארוך עד קו האופק, טרסות גדולות ורחבות, המחליפות את תרבות המדרגים הקטנים והמקוטעים, שדות כותנה וחמנית, ומה בדבר "נופי" חממות, לולים ורפתות, שהרי הללו אינם אלא מתקנים חקלאיים לכל דבר ועניין, ובמה הם שונים ממתקנים חקלאיים שהפכן להיות קלאסיים ומקובלים, כגון שומרות, גתות או בתי בד?
נמצאנו למדים כי ככל שהרצון לשקף את דמותה של הארץ על ידי הנוף החקלאי, הינו נכון וחיובי, הרי שהוא נתקל בשאלות כבדות משקל. שאלות אלו עולות בתודעת התכנון הישראלי לגווניו, אך לא גובשה להן עד כה משנה סדורה ולא ניתנו להן ניסוח והעמדה בהירה. דיון בשאלות אלו הינו כבסיס לקבלת החלטות, אשר לא יהיה מנוס מהן בעת הקרובה.
המחקר הנוכחי, יותר מאשר הוא מתיימר לתת מענה לשאלות הללו, מתכוון דווקא לעסוק במהותן, לדון במרכיביהן, ומתוך כך לנסות ליצוק תכנים ולתת קונקרטיזציה למושג הערטילאי למדי עד כה – "חקלאות נופית".
ובאשר לשאלות העולות אודות מהותה של "דמות הנוף החקלאי", אופייה, עיצובה וסגנונה, ודאי שאין ולא תהיה לכך תשובה אחת, חותכת ומדוייקת. יתר על כן, יתכן שדווקא ריבוי דיעות והשקפות יוביל לתוצאות מגוונות ועשירות יותר. כך או כך, בעבודה שלפנינו לא נתיימר לספק דמות נוף ספציפית, אלא להציב יסודות לניתוח של יחידות ותצורות נופים חקלאיים, תוך נסיון להכיר ולרדת למרכיביהם ולמאפייניהם של נופים טיפוסיים לחבלי ארץ שונים, המשקפים תקופות זמן ותרבויות חקלאיות שונות שרווחו בארץ.
רק מתוך הבנה של הזיקה בין הנוף החקלאי, קשריו עם המקום והעצמתו את "רוח המקום", ניתן יהיה ליצור מערכת קביעות והחלטות בדבר טיפוח נופים חקלאיים והתאמתם לחבלי ארץ שונים, ומתן תוכן לתיפקודה החדש של החקלאות.