שינויי התעסוקה בקרב חקלאים ביישובים הכפריים יוצרים בקרבם תופעה של יוזמות חדשות המיועדות ליצור פרנסה במציאות הכלכלית החדשה. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את מאפייני היזמות הכלכלית של כפריים יהודים וערבים בפריפריה הצפונית של ישראל, בהתייחס למידת הניצול של משאבים, תשתיות והון אנושי הקיימים ביישובים אלה. המחקר נערך בקרב 268 יזמים - %72 מהם יהודים ו-%28 ערבים. מהממצאים עולה כי רוב היזמויות המתקיימות בפריפריה הצפונית הן פריפריאליות גם במהותן, לא רק בשל מיקומן. מדובר בדרך כלל ביזמויות קטנות מבחינת היקפן ומספר העוסקים בהן, ורובן יזמויות משפחתיות המתקיימות ביישוב המגורים, לעיתים אף בביתו או בחצרו של היזם. מבחינת הכשרת היזמים עולה שרמת ההשכלה של היהודים שבהם עולה באופן מובהק על זו של הערבים. ליזמים היהודים יש יותר הכשרה ניהולית והם חיים ביישובים ובאזורים שרמתם החברתית-כלכלית גבוהה מזו של יישובי היזמים הערבים. גם רמת ההערכה של היזם את יזמותו ואת ייחודיותה נמצאה גבוהה אצל היהודים לעומת הערבים, אך היזמים הערבים ציינו כי הם חשים יותר את מגבלות הפריפריה והמקום. גם בתחום החוזק הכלכלי הצביעו היזמויות בסקטור היהודי על כח רב יותר: יותר משרות, יותר שותפים עסקיים ויותר מייזמות אחת ליזם. למרות שהיזמים היהודים והערבים מייחסים חשיבות דומה ורבה לסיוע המשפחתי, הרי שחשיבות המשאב המשפחתי ובעיקר החמולתי בקרב הערבים רבה יותר מאשר בקרב היהודים, בהיותו המשאב העיקרי שעליו הם נשענים. היזמים היהודים מציינים יותר כי הם נתמכים על-ידי סיוע ממסדי, מאשר היזמים הערבים החשים שאינם מקבלים סיוע זה.