במישורי הלס של צפון הנגב רבים השטחים הפתוחים, שאינם משמשים לגדולים חקלאיים אינטנסיביים, או
שהנם שמורות טבע, ומשמשים לרעיית בע"ח. הנוף מהווה פסיפס של שטחי פלחה וערוצי נחלים מבותרים
שבחלקם נטועים בעצי יער, עם כתמים של חקלאות שלחין. במערכות חקלאיות בנגב הצפוני הגידול הנפוץ הוא
חיטה ושעורה ונהוג לשלב בגידולים אלה רעיית צאן בשני אופנים: רעייה בשלפים ורעיית כלל הצומח בשנתוני
כרב. במקביל נערכת רעייה באזורים שאינם מעובדים כשטחי ביתרונות וערוצים. מערכות המשלבות פלחה
ומרעה צאן רווחיות יותר ממונוקולטורה של חיטה. בדרך כלל, קיימת ההתנגדות של גורמי שמירת הטבע לרעייה
בשמורות או בשטחים בהם מרובה הפריחה משום החשש לפגיעה בצמחים גיאופיטים ככלניות.
אזור אגן ההיקוות של נחל גרר מייצג נאמנה את הנוף האופייני הנתון לרעייה. לאזור אופיינית צמחייה, עשבונית
בעיקרה, המשמשת מזון לבעלי החיים. בעונת האביב מתגלה הנוף בכל תפארתו (ינואר עד מרץ). צמחים
גיאופיטים שונים (כלניות, דבורניות, מצילות, עיריות ועוד מיני צמחים אחרים) פורחים וצובעים את אזורי
המישורים ואת הביתרונות שבשוליהם במרבדים צבעוניים. פריחה זו מהווה פוטנציאל מוקד משיכה מרכזי
למטיילים. בייחוד, ממלאים תפקיד זה מרבדי הכלניות הצובעות את הנוף באדום.