מטרתה של העבודה הנוכחית היא לבחון את הממשק הקיים בין תפעול וניהול של מדגים לבין בריאות של בתי גידול לחים והמגוון הביולוגי בהם. העבודה מציגה את החפיפה המרחבית שקיימת בארץ בין המדגים לבין בתי גידול לחים, ואת יחסי הגומלין בין המערכות החקלאיות למערכות
האקולוגיות. מצד אחד בהיבטים של תרומת המדגה בישראל ובעולם לשמירה על המגוון הביולוגי; ומצד שני מבחינת ההשפעות השליליות של המדגה על בריאות המערכות האקולוגיות בבתי גידול לחים ובנחלים. העבודה מעמיקה בבחינת מצבו של ענף המדגה ומגמות עתידיות בו. לאור דברים אלו
מציגה העבודה המלצות לניהול ידידותי לסביבה של הענף.
בתי גידול לחים הם מערכות אקולוגיות חשובות שחיוניות לשמירה על מגוון ביולוגי בכלל ובאגנים חקלאיים בפרט, ובמיוחד במדינות יובשניות כמו ישראל. בישראל, כתוצאה מניקוז, ייבוש וזיהום אבדו במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, למעלה מ- 95% מהשטחים שקיימו בתי גידול לחים בישראל. כתוצאה מהפגיעה בנחלים והרס של בתי הגידול הלחים נפגעו גם מינים רבים של צמחים ובעלי חיים של מים מתוקים, וכיום, חלק ניכר ; מהמינים האופייניים לבתי גידול לחים נדירים או נמצאים בסכנת הכחדה. בריכות דגים ומאגרי מים הוקמו בישראל באזורים שבעבר קיימו בתי גידול לחים, למשל באזורי ביצות, פשטי הצפה ולאורך אפיקי נחלים. ממיפוי שערכנו במסגרת העבודה הנוכחית ניכר בבירור שחלק הארי של בריכות הדגים
בישראל הוקמו סמוך לנחלים ובאינטראקציה איתם. אזורים אלו אינם מקיימים עוד מערכות אקולוגיות טבעיות. מסיבה זו הפכו בריכות הדגים במשך השנים (במידה מסוימת) לבתי גידול מלאכותיים, שמושכים אליהם חיות בר שאכלסו בעבר את בתי הגידול הלחים הטבעיים. המדגים מספקים לבעלי החיים מקור מים, מסתור ומזון (למשל, המדגים תומכים בלוטרות, מין נדיר בישראל שמוצא במדגים מקור מזון). תופעה זו החמירה את החיכוכים בין חיות הבר למדגים, העלתה את המחיר הכלכלי של נזקי החקלאות, והעמיקה את הקונפליקט בין הדייגים לשומרי הטבע).
מחקר זה נועד לסקור בהרחבה את יחסי הגומלין המורכבים בין המדגים לבתי הגידול הלחים בעולם ובישראל, ולהציע המלצות למדיניות שתשפר את יחסי הגומלין בין הממשק החקלאי במדגים לבין בריאות המערכות האקולוגיות ושמירת המגוון הביולוגי שמתקיים בהן.