שמורות ביוספריות הן אתרים שהוכרו על ידי ארגון אונסקו במסגרת פרויקט MAB – אדם וביוספריה.
אתרים אלה מציגים שילוב של שימור ושל פיתוח בר קיימא.
שמורות ביוספריות – אזורים בעלי מעמד מיוחד, הכולל מעטפת הגנה ותמיכה, המייצגים סביבה בעלת
קוים ואופי מיוחדים בעלי ערך לשמירת טבע, תרבות ונוף, ומסורות אנושיות. שמורות ביוספריות קיבלו
הכרה בינלאומית על ידי תכנית האדם והביוספרה.
הכרזה והקמה של שמורות ביוספריות הינה גישה מקובלת לממשק וניהול שטחים בהיקף רחב,
שמטרתם שמירת טבע וסביבה, תוך שילובם במערכות אנושיות פעילות. המושג שמורות ביוספריות
מקובל כיום במדינות רבות, ובמסגרות פיתוח בר-קיימא של האו"ם.
בכנס סביליה שהתקיים בשנת 1995 , בעקבות אמנת המגוון הביולוגי, הוחלט על שימוש בשמורות
ביוספריות, ככלי משמעותי ומרכזי לשמירת המגוון הטבעי והתרבותי.
בישראל, גובשו עד כה מספר תכניות להקמתן של שמורות ביוספריות, ביניהן יש להזכיר מרחב ביוספרי
בשפלת יהודה (סביבות תכנון 2000 ), הכרזת הכרמל כשמורה ביוספרית (רשות הטבע והגנים 2005)
הצעה לשמורה ביוספרית באזור מנשה-מגידו, ועוד.