המטרה הכללית של מחקר זה היא ללמוד על מידת ההיכרות של חקלאים בישראל עם ההיבטים הסביבתיים של החקלאות בענפים שהם עוסקים בהם, לזהות את עמדותיהם בנושא אימוץ שיטות חקלאיות משמרות סביבה, לעמוד על מידת נכונותם לאמץ שיטות אלה ולזהות את מקורות הידע שהם מסתייעים הם ללמידה על הנושא. אלה הן שאלות המחקר המפורטות: 1 . מהי מידת ההיכרות של חקלאים בישראל עם שיטות חקלאיות משמרות סביבה ומהי מידת השימוש בשיטות אלה בעבודתם החקלאית? מהו אופי השימוש בשיטות אלה בהתייחס לתהליכי האימוץ של יוזמות חדשות? 2 . מהן עמדות העוסקים הישירים בחקלאות באשר לשימוש בשיטות חקלאיות משמרות סביבה בענף שהם עוסקים בו? מהם הגורמים להנעה חיובית או שלילית באשר לאימוץ שיטות משמרות בחקלאות? האם העוסקים הישירים בחקלאות מתעניינים בהיבטים סביבתיים הנוגעים גם לתחומים שמעבר לענף שהם עוסקים בו? 3 . במה רואים חקלאים בישראל את היתרונות והחסרונות באימוץ שיטות חקלאיות משמרות סביבה, ומהו ההיבט המשמעותי ביותר עבורם בהחלטה על אימוץ שיטות אלה? 4 . מהם מקורות המידע ומהם אפיקי המידע שהחקלאים מסתייעים בהם ללמידה על פתרונות משמרים בחקלאות? מסקנות והמלצות: החקלאים שהשתתפו במחקר מביעים עמדות פרו-סביבתיות. הם ערים למשבר הסביבתי ולהשלכותיו האפשריות, מודעים לפחות לחלק מן הפתרונות שמציעה החקלאות הסביבתית, משתמשים בחלק מהם, ואף ומעוניינים ללמוד על יישום שיטות סביבתיות חדשות. חלק מהם אף מחפשים מידע זה באופן פעיל. ככלל, נראה שלפחות בקרב חלק מן החקלאים התחוללה הפנמה נורמטיבית בנוגע לכך שהתנהגות סביבתית היא ההתנהגות הרצויה. רבים מקרב החקלאים מבינים את צו השעה, ואף מוכנים לעשות הרבה יותר במישור זה. עם זאת, יש מקום להתייחס גם למה "שלא נאמר" על ידי החקלאים – נושאים שהם לא התייחסו אליהם כלל, כגון: שימור אנרגיה, שימוש באנרגיה מדלק מחצבים (מתכלה) והמעבר להתבססות על משאבים מתחדשים (רוח, שמש), הפחתת פליטה של גזי חממה, שימור המערכת האקולוגית, מחזורי חנקן ומים, ומושגים כגון "מדרך הפחמן" או "מדרך המימן" השגורים בשיח הקיימות. היעדר ההתייחסות מצביע, לצד הדברים שכן נאמרו, מה נחשב ומה לא נחשב בקרב חקלאי ישראל 2014 כ"סביבתי". מן הצד האחר, חקלאים בישראל עומדים בפני לחצים שונים ותפיסות שונות ואף סותרות בכל הנוגע למדיניות ציבורית. הלחצים והתפיסות הללו אינם מאפשרים את המעבר המערכתי לחקלאות משמרת סביבה וקיימות. מצב זה מחייב הכרעה אישית בין שיקולים כלכליים לשיקולים סביבתיים. על החקלאי הישראלי לגשר על פני אי-בהירויות, להתמודד עם מחסור במידע ולהסתגל לשינויי מדיניות תקופתיים. אף על פי שמחקר זה התמקד בפריזמה מסוימת של בחינת עמדות כלפי שימוש בשיטות חקלאיות משמרות סביבה, אין להתעלם מן ההקשר הרחב של הדברים. במבט אל עבר אופק זה אנו מציעים להתחיל לראות את החקלאות בישראל כחלק מהסדר ציבורי הוגן של אספקת מזון בריא וזמין לכול, ואת החקלאים כאחראים על מערכת אגרו-אקולוגית המספקת מוצרים ושירותים חיוניים, כגון מים, אדמה, נוף, אנרגיה, מגוון ביולוגי ועוד, לכלל הציבור, ברוח דוח האו"ם. גישה זו של חקלאות בת-קיימא צוברת כיום תאוצה משמעותית בעולם נוכח השאיפה לקדם ביטחון תזונתי עולמי באופן שאינו פוגע במארג החיים על כדור הארץ. יישומה יצריך פתרונות יצירתיים, שיכללו פיתוח שיטות לעיבוד ולייצור לצד פתרונות מערכתיים שיטתיים ועקביים ושינוי תודעתי. באופן מעשי אנו מציעים מכלול צעדים שעשויים לקדם שינוי זה: •להשתמש בממצאי מחקר זה כדי לנסח מענה ולספק פתרונות עבור הסוגים השונים של ההנעות לפי המודל "חנוך לחקלאי על פי דרכו", "הנעתו", או לפי "הטיפוס הסביבתי" הדומיננטי באישיותו. •להבנות ערוצי למידה מרכזיים (במסגרת המשרדים והארגונים הקיימים) שינגישו מידע סביבתי והדרכה לענפי החקלאות השונים. •לתמוך באותם "מְאַמְּצים מוקדמים" – סוכני שינוי שמוכנים לנסות חידושים סביבתיים "על בשרם" ולקדם רעיונות סביבתיים כך שיהפכו לנחלת הכלל. •להעניק תמריץ כספי לחקלאות הסביבתית, אולי לפי מדדי שימוש בשיטות חקלאיות משמרות, פעולה שעשויה להגדיל במידה רבה את המצטרפים למעגל הסביבתי.