מועצה אזורית לב השרון שוכנת בצלו של מטרופולין גוש דן, במרכזו של אחד מחבלי הארץ הצפופים ביותר בעולם המערבי. הרוב המוחלט של שטחי המועצה, בדומה למרבית המועצות האזוריות במרכז הארץ , הם שטחים חקלאיים המעובדים באינטנסיביות. לשטחים אלו חשיבות רבה מאוד כחלק ממערך השטחים הפתוחים. בראש וראשונה הם משמשים לחקלאות המהווה גורם תעסוקה, אך גם כשטח ירוק ונוף פתוח החיוני לרווחת תושבי ישראל. כמו כן, אזורים חקלאיים מהווים גם שטחי מעבר לבעלי חיים וצמחים מקומיים, ומכונים "מסדרון אקולוגי" בעגה המקצועית. המערכת האקולוגית הטבעית שאפיינה את האזור בעבר , התפתחה על קרקעות חול וחמרה שהינן שתי מערכות אקולוגיות שכמעט ואינן מיוצגות במערך השטחים הפתוחים המוגנים של מדינת ישראל. בראיה כוללת של השטחים הפתוחים רצינו לבחון האם ניתן ליצור מצב בו השטחים המשמשים לחקלאות יכולים בד בבד, גם לחזק את המגוון הביולוגי המקומי. האתגר המרכזי הינו העצמה של המגוון הביולוגי הטבעי בתחומי השטחים בחקלאיים מבלי לפגוע בגידול החקלאי וברווחיותו. פחות מ-12% מהשטחים הפתוחים הטבעיים במישור החוף זוכים להגנה סטטוטורית כלשהי, והאזור כולו מהווה צוואר בקבוק של שטחים פתוחים ורציפים למעבר של אוכלוסיות צמחים ובעלי חיים בין צפונה של מדינת ישראל לדרומה. כ-60% משטחי המועצה האזורית הינם שטחים חקלאיים, כ-37% בנויים, ופחות מ-3% נותרו טבעיים ומשמרים את בתי הגידול המקוריים של השרון. תחת מערכת אילוצים זו, ביקשנו לבדוק את הפוטנציאל של שטחים חקלאים לאפשר מעבר של בעלי חיים בין הכתמים הטבעיים שנותרו. לצורך התמודדות עם האתגר חברו המועצה האזורית לב השרון, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, מרכז המועצות האזוריות ורשות הטבע והגנים למיזם ייחודי שמטרתו: "קידום התועלת הסביבתית של החקלאות והמרחב הכפרי להגנה על החי והצומח, שטחים פתוחים, מקורות מים וקרקע".