עבודה זו נערכת בהמשך לעבודה קודמת, בה נערכה בדיקה של המגזר החקלאי בתנאים של מגבלות בכמויות המים העומדות (ושיעמדו) לרשות החקלאות. תנאים כאלה אינם היפותטיים אלא הם המציאות אשר בה נמצאת החקלאות במדינת ישראל. מציאות זו ניכרת בהיבט הפרטי – בפרנסתם של החקלאים, בהיבט הציבורי – בקביעת רפורמות ומדיניות למשק המים, ובהיבט הסביבתי – בנוף הארץ – פרדסים עקורים, שדות שאינם מעובדים ועוד. ערכה הרחב של החקלאות מוגדר כתרומות החיצוניות של החקלאות או יבול הנוף והערכים. התרומות החיצוניות של החקלאות הן מרכיבי ערכיות השטחים החקלאיים שאינם נובעים משיווק המוצר החקלאי עצמו. מדובר על ערך סביבתי, ערך תיירותי, ערך מורשתי, ערך של שמירת טבע וערך של בטחון ושמירת קרקע. במצב הנוכחי, מייצרים החקלאים ערכים אלו כפועל יוצא של עבודתם החקלאית, אך לא מקבלים על כך תמורה. בראייה לאומית יש צורך להציב יעד לשמר את החקלאות, כאשר אחד האמצעים לכך יכול להיות תשלום ישיר לחקלאי בגין התועלות החיצוניות. חשוב להצמיד התשלום לחקלאי בגין התרומות החיצוניות לביצוע, לדוגמא – תשלום בגין שמירת ערכים אקולוגיים יינתן רק לחקלאים המעבדים את הקרקע באופן המשמר ערכי אקולוגיה. אחרת עלולה להתווסף סובסידיה נוספת למשק, שאינה מהווה כלי להכוונה לפעילות סביבתית נכונה. לעבודה ארבעה חלקים עיקריים: • החלק הראשון יביא סקירת ספרות בנושאים של כימות כספי של ערכים חיצוניים של החקלאות. • החלק השני יעסוק בכימות כספי של התרומות החיצוניות של החקלאות, כבסיס לחישוב התמורה המגיעה לחקלאי עבור אספקת ערכים אלו. • החלק השלישי יתייחס לשונות החקלאית האזורית ויציע סדר עדיפויות ליישום עידוד החקלאות באזורי הארץ השונים. • בחלק הרביעי תנוסח מערכת ארגונית ליישום התשלום לחקלאי, תוך איתור כלים קיימים ומוצעים שיביאו למימוש ערכיה החיצוניים של החקלאות כחלק מהכנסות החקלאי.